איך נדע אם המדיניות הצליחה?
איך נמפה את המורכבות?
מה ניתן ללמוד מאחרים?
את מי משתפים, ואיך?
לכל שאלה רשימת נקודות משלה. הוסיפו נקודה בכל פעם — היא נשמרת מיד ומופיעה אצל כל חברי הקבוצה. כל שורה שתכתבו בשדה ההוספה הופכת לנקודה נפרדת. אפשר למחוק או לערוך כל נקודה. כשסיימתן.ם — פרסמו.
שאלת רפלקציה...
מפת חשיבה משותפת — כל מה שתציירו רואים האחרים בקבוצה בזמן אמת. הקישור נשמר בפתק לסיום.
בעשור האחרון, וביתר שאת בשנים 2024-2025, מדינת ישראל חווה נסיגה דרמטית בבטיחות בדרכים: שנת 2024 הסתיימה עם 439 הרוגים, ושנת 2025 שברה שיא נוסף עם 459 הרוגים – עלייה של כ-20% לעומת הממוצע השנתי בשלוש השנים שקדמו לה. בעוד שמדינות האיחוד האירופי מציגות ירידה ממוצעת של כ-17% במספר ההרוגים בעשור האחרון, ישראל היא אחת המדינות הבודדות שהציגה עלייה כה חדה. הנזק הכלכלי למשק כתוצאה מתאונות דרכים נאמד ב-16 מיליארד ש"ח בשנה, אך למרות חומרת המצב, מאז 2015 הממשלה לא אישרה תוכנית אסטרטגית רב-שנתית מתוקצבת לצמצום הנפגעים.
מנתוני המשטרה עולה כי קרוב ל-100% מהתאונות הנחקרות מסווגות ככאלו שנגרמו בשל "הגורם האנושי". עם זאת, דוח המבקר חושף כי המשטרה סובלת מחוסר של 35% בבוחני תנועה, וכי קיים פער עמוק בין סיבת התאונה הרשומה (למשל: סטייה מנתיב) לבין שורש הבעיה (כגון הסחת דעת, עייפות או תשתיות לקויות) שאינם נחקרים דיו. במקביל, תקציבי החינוך וההסברה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד) קוצצו בעשרות אחוזים.